Categories
טבע הדברים קירגיזסטן

אי שם בערבות אסיה – הטיול לצפון קירגיזסטן

מבוסס על כתבה בטבע הדברים שנמצאה כאן, מאת פועה בר

בראשית אוגוסט יצאה לה קבוצה של 24 מטיילים מכל קצווי הארץ לטיול בקירגיזסטן, "מונהגת" על ידי בחורה לעניין מגמלא שעונה לשם חיה קוטף. זו חבורה של מטיילים עם "תעודות" שחורשת את הארץ לאורכה ולרוחבה, ופעם עד פעמיים בשנה מכתתת רגליה גם בחו"ל. הצטרפתי לקבוצה לטיול בקירגיזסטן, שאורגנה תחת המטרייה של "רואים עולם" הקשורה לחברה להגנת הטבע, ושהמדריך שלה, רוני טואג, הפליא בידיעותיו על חבל ארץ כביכול עלום זה.

החוויה שלי הייתה כפולה – הכרתי אנשים נפלאים ונחשפתי לערבות של מרכז אסיה שעד לטיול בקירגיזסטן רק סיפרתי עליהן ועל הקשר שלהן מבחינת צומח ובעלי חיים לארצנו הקטנטונת, בשיעורים של הקורס ביוגאוגרפיה. קשה לי לתאר מה קורה לי כשאני נחשפת לנופים ולבעלי חיים שידעתי עליהם רק מהספרות. כך פלטתי שאגות התפעלות כשנסעתי לאורך חופה המערבי של דרום אפריקה לכיוון הקלהרי ולפניי נפרסו מרבדים של גרניום, חמציצים במגוון צבעים, גזניות ומיני אהל שונים, שידועים לי בארץ רק מהגינות והאדניות שעל אדני החלונות. גם באוסטרליה הייתה לי חוויה משונה דומה, בעת שטיילתי בהרים הכחולים שממערב לסידני המכוסים בקילומטרים של איקליפטוסים והרגשתי כאילו אני מהלכת ביער קק"ל ולא באיזו תצורה טבעית של צומח בקצה העולם.

לאחרונה קראתי את הספר "והיום איננו כלה" מאת הסופר הקירגיזי צ'ינגיס אייטמטוב (נפטר בשיבה טובה לפני כחצי שנה). העלילה מתרחשת בערבות אסיה המרכזית ומגוללת את סיפור חייהן של כמה משפחות שנקלעו למקום ומחוסר ברירה נשארו לחיות כאן, כשהן אחראיות לתקינותה של מסילת הברזל ולהשגחה על תנועת הרכבות ההולכות ממזרח למערב וממערב למזרח. התיאורים בספר כה מדהימים עד שקל לדמיין אותם: ערבות רחבות ידיים, נעדרות אופק, ערבות עשבוניות בראשית הקיץ, קור ושלגים בחורף וטמפרטורות מעל 42 מעלות צלסיוס בקיץ. בתוך כל התפאורה הזאת משתרכת לה קבוצת אנשים המובלת על ידי פועל מסילה ישיש רכוב על גמל דו-דבשתי, כדי לקבור חבר שמת. קראתי את הספר בשקיקה וגמרתי אומר להגיע למקום הזה, ולשמחתי ההזדמנות הגיעה מהר יותר ממה שחשבתי.

למרות החוויות האישיות בטיול הזה, שלבשו גוונים שונים ומעניינים, בחרתי להתמקד בכתבה זו בגאוגרפיה, באדם, בצומח ובבעלי החיים של חבל ארץ זה, וכל זאת משום שנכון לרגע זה אין כמעט חומר בעברית שהמטיילים לשם יכולים להצטייד בו בארץ. לא מעט ישראלים חובבי טבע, נוף וטיפוס הרים מגיעים לקירגיזסטן (אם בכלל יש מקום שישראלים לא מגיעים אליו…).

מסלול הטיול שלנו התרכז בחלק הצפוני של המדינה, והוא כלל את האזור המשתרע מעיר הבירה בישקק בואכה מזרחה דרך האגם סון-קול (Song-Kul), ועד האזור שסביב האגם הגדול איסי-קול (Issy-Kul).

קירגיזסטן שוכנת במרכז אסיה כשהיא מוקפת במדינות קזחסטן בצפון, סין בדרום-מערב, טג'יקיסטן בדרום-מזרח ואוזבקיסטן במערב. זו מדינה קטנה יחסית למדינות הסובבות אותה, עם זאת היא גדולה פי עשרה משטחה של מדינת ישראל (200,000 קמ"ר).

האקלים בה יבשתי, דבר שמתבטא בהבדלים חדים בין העונות ובין שעות היממה (קווי רוחב 40-42, חגורה שבה ממוקמים המדבריות הקרים כדוגמת מדבר נבאדה באמריקה הצפונית ופטגוניה באמריקה הדרומית). באוגוסט, לדוגמה, כשאנחנו טיילנו, היה נעים במהלך היום אך קר מאוד בלילה, בעיקר בהרים. מדי פעם ירד גשם, אף על פי שרוב הזמן ליוו אותנו שמים כחולים עם שמש מלטפת.

החורף מושלג וקר מאוד (הטמפרטורות יכולות לרדת ל- 35 מעלות צלסיוס מתחת לאפס), והקיץ חם ובמרבית המקומות יבש (הטמפרטורות מגיעות עד ל- 45 מעלות צלסיוס), אולם במקומות מסוימים גשום. משטר הרוחות השכיח נע ממערב למזרח, עובדה שגורמת למפל גשמים בכיוון זה, כאשר במערב יורדים יחסית מעט גשמים (300 מ"מ בשנה) לעומת החלק המזרחי, שאליו מגיעות רוחות הנושאות לחות שצברו במעבר מעל האגמים והנהרות (1,200 מ"מ גשם בממוצע שנתי) וגורמות לירידת גשמים בכמות גדולה יותר.

האזור הררי, כשהגבהים בו נעים בין 1,500 מ' מעל פני הים לכ-7,000 מ' (הר לנין בגבול עם סין). רכס הרי טיאן שאן ((Tien-Shan נחשב לרכס הגדול באסיה, הוא משתרע לאורך 2,800 ק"מ ולרוחב 80 של ק"מ, והוא בעל כ-40 שיאי הרים ברום של מעל 6,000 מ'. רכס זה, השייך לקימוט האלפיני והוא חלק מרכס ההימליה, עובר דרך כמה ארצות, כאשר רובו מצוי במדינת קירגיזסטן. החלק הדרום-מערבי של הרכס בנוי מסלעי גיר קשה, והצומח ובעלי החיים דומים יותר לאלו הקיימים באזור ההימליה. לעומת זאת, החלק הצפון-מזרחי יותר גרניטי והתפוצה הביוגאוגרפית של המינים שם היא יותר אירו-סיבירית. במקומות שבהם הגרניט מכוסה בסלעי משקע רכים (גיר רך, חווארים וחרסיות) מתקיימות חברות צומח עשבוניות, וזאת בגלל משטר המים הגרוע שמציעים סלעים אלו. עמקים ספורים שוכנים למרגלות ההרים, שהם למעשה חלק משטחי הזרימה הקדומים והנוכחיים של נהרות גדולים (כמו נהר הצ'ו בצפון, שהוא הנהר הגדול והחשוב של קירגיזסטן ובאגן ההיקוות שלו נמצאת עיר הבירה בישקק). בעמקים אלה מתרכזות החקלאות וההתיישבות העירונית. שטחם של העמקים קטן יחסית, ולכן לא ייפלא שחלק גדול מתושבי המקום המקוריים (הקירגיזים) הם נוודים.

שני אגמים גדולים שוכנים בצפון המדינה. הגדול מבין השניים, איסיק-קול (Issyk – חם; Kul – אגם), נמצא במערב, בסמוך לקו שבר ובגובה 1,600 מ' מעל פני הים. אורכו ורוחבו המרביים מגיעים ל- 180 ק"מ ול- 70 ק"מ, בהתאמה. עומקו המרבי הוא 668 מ' (החמישי מבין כל האגמים בעולם), כאשר הוא רדוד בגדה הצפונית ונעשה עמוק לכיוון דרומו. בגלל גודלו, עומקו ומליחותו (שאינה גבוהה), האגם אינו קופא בחורף והטמפרטורות לא יורדות מ- 18 מעלות צלסיוס. בקיץ מגיעות הטמפרטורות לכ-24 מעלות צלסיוס, כאשר בגדה הצפונית הטמפרטורות גבוהות יותר בגלל רדידותו של האגם.

הרוחות באזור נושבות ממערב למזרח. מבנה הקלדרה (הר געש לא פעיל שקרס אל תוך עצמו ויצר מעין מכתש) של האגם, שהוא תוצאה של השבר במקום, מגביר את עצמת הרוחות לכיוון מזרח. הרוחות חולפות מעל האגם, צוברות לחות וגורמות לירידת גשמים בחלק הזה של האגם, המגיעים בממוצע שנתי ל- 1,200 מ"מ. כמות הגשמים בחלק המערבי של האגם מגיעה רק לכ-300 מ"מ בשנה. אל האגם מגיעים מדי שנה בשנה בזמן נדידת העופות עשרות אלפי עופות מים.

ייחודו, מיקומו וההרים שמעטרים את האגם הקנו לו את הכינוי הנפוץ "הפנינה של רכס הטיאן שאן". כיום מתפתחת תיירות מקומית נרחבת בגדה הצפונית. בתקופה הרוסית היו האגם וסביבתו שטח צבאי סגור, שבו הצבא הרוסי פיתח בין השאר פצצת טורפדו ימית, רחוק מעיניו של העולם המערבי. באזור יש גם מכרות אורניום ומרבצי זהב. העיר קרקול Karakol) – "הידיים השחורות" על שם האדמה השחורה שמשחירה את ידי האיכרים), השוכנת בקצה הדרום-מזרחי של האגם, התפתחה בתקופה הרוסית והפכה לעיר מחוז שמרבית תושביה רוסים. בימינו חלק מהתושבים הרוסים נטשו, ואת מקומם תפסו הקירגיזים.

מדרום-מערב לאגם זה, במרחק של שלוש שעות נסיעה, שוכן האגם השני, סון קול (Son-Kul), בגובה של 3,000 מ' מעל פני הים ובקרבת דרך המשי המובילה צפונה לסין דרך מעבר טורוגארט (Torugart). האזור מדהים ביופיו ומשרה אווירה של רוגע וחיבור אל הטבע. אגדה מקומית מספרת שכאשר אורמון חאן, אחד מהשליטים המקומיים, הגיע למקום וראה אותו לראשונה, הוא מיד הטיל על השבט שחי בסמיכות לאגם קנס בגובה של 40 סוסים (מספר לא קטן אז וגם היום), וזאת משום שהם החביאו מפניו יופי וקסם כזה. אכן המקום קסום, ואני אישית הייתי יכולה לבלות בסביבתו שבועות וחודשים.

האזור משמש את הנוודים הקירגיזים כשטח מרעה בתקופת הקיץ. הצומח עשבוני ברובו, להוציא אזורי האחו הלח שמסביב לאגם. ערבות העשב במקום התפתחו ככל הנראה לאורך אלפי שנים במקביל ללחצי הרעייה שהיו במקום לאורך כל התקופות. בעלי החיים שרועים כאן הם עזים, כבשים, סוסים, יאקים ולעתים גם גמלים דו-דבשתיים.

הרועים ובני משפחותיהם חיים ביורטות, אוהלים גדולים הבנויים מסגרת עץ, מכוסים מבחוץ בכיסוי לבד ומבפנים מרופדים במחצלות עשויות עשב צ'י (דגן רב שנתי נפוץ באזור) ובשטיחי לבד צבעוניים ומרהיבים ביופיים. השינה היא על שטיחי לבד, כאשר המרחב מחולק על פי הפונקציות השונות (מטבח – נשים; גברים – אוכפים, נשק וכו'; ילדים וזקני המשפחה). בראש האוהל יש פתח המיועד לאוורור, ובעיקר להוצאת העשן בזמן הבישול או בעת חימום האוהל. צורת הצלב בפתח הזה, שהיא תוצאה של שלד היורטה, מתנוססת על דגלה של קירגיזסטן.

ענף התיירות העפיל גם לאזור הזה, והנוודים בני המקום מציעים שירותי תיירות בדמות לינה ביורטות, ארוחות מקומיות (כולל חלב סוסים בבוקר וריבות משמש ותותי יער), דהירה ומסעות בני כמה ימים על גבי סוסים, וכן עבודות יד אופייניות הנמכרות במקום. התיירות עדיין אינה נושאת אופי ממוסחר, והשהייה במקום מעניינת ומרתקת. אנחנו ישנו באחת היורטות הללו ונהנינו מיחס חם (תרתי-משמע) ומאירוח מקומי מדהים. שכרנו גם סוסים ורכבנו עליהם לתוך המרחבים האין סופיים והיפים של הערבה. אלה שלא ידעו לרכוב על סוס (כמוני), למדו לעשות זאת בעזרתם של הסוסים הממושמעים שמצעירותם נושאים על גבם בני אדם.

באופן רשמי מוכרזים האגם והאזור שסביבו כשמורת טבע, אך לרוע המזל בפועל השמירה לא קיימת, כמו ברוסיה עצמה ובמדינות שהיו שייכות לחבר העמים. חובבי ציפורים ובעלי חיים מגיעים לכאן בתקופות האביב והסתיו כדי ליהנות מהפאונה של המקום, שעמה נמנים מיני עופות כמו שחפים, אווזים, עגורים, חסידות, מרגונים, חופמים, בזים והאווז האינדיאני ההררי, שהוא מין נדיר במיוחד, וכן בעלי חיים אחרים כגון צביים, שועלים, שונרים, זאבים ומרמוטות.

דגים לא חיו באגם עד 1959, אז הובאו למקום מיני דגים מסחריים והם נסחרים בשווקים של קוצ'קור ונארין. קיים פיקוח על כמויות הדיג באגם.

מבחינה ביוגאוגרפית קירגיזסטן ממוקמת באזור המכונה האירנו-טורני, המשתרע מאזור אירן וכולל את מרבית מרכז אסיה (השם למעשה מתייחס לחלוקה הברורה שהייתה בעבר בין יושבי הקבע שחיו באזור פרס וסביבתה, שהייתה להם שפה אחת, לבין הנוודים של מרכז אסיה – נוודי הטורן – שמקור שפתם בשבטים הטורקיים שנדדו דרומה מערבות סיביר). זהו אזור גדול ומגוון, אך באופן כללי ניתן לאפיין אותו כאזור של ערבות ומדבריות קרים (כמו מדבר גובי) בעלי כיסוי דליל של צמחים עשבוניים ובני שיח. עצים גדלים בבתי גידול מיוחדים, בייחוד בהרים. ההרים עשירים במינים אנדמיים רבים הגדלים רק כאן, וזאת בשל בידודם. הפריחה בחודש אוגוסט מרהיבה, ושלל הצבעים, הצורות השונות והריחות המשכרים מושכים אליהם מגוון של מאביקים, כשהבולטים והססגוניים מביניהם הם הפרפרים.

מלבד האשוח, האשוחית ועצי הערער המעטרים את ההרים בגבהים שבין 1,200-2,000 מ' מעל פני הים, גדלים כאן מינים רבים של עצים ממשפחת הוורדיים, שמהם תרבתו את המינים שמפרחיהם ומפירותיהם אנחנו נהנים. בתקופת הקיץ השווקים עמוסים במשמשים ערבים לחיך (מזמן לא אכלתי כאלה טעימים), אפרסקים מתוקים ועסיסיים, אגסים, דובדבנים, תפוחים ועוד. את הפירות גם מייבשים וניתן לקנותם בזול מאוד בשוק בבישקק, עיר הבירה. עצים בולטים נוספים הם אגוז המלך, צפצפה, עץ השמן, ערבה, מיני שדר, וכליל אפגני. זהו גם אחד האזורים העשירים במיני בצל ופקעת. צומחים כאן כ-800 מינים משמונה משפחות בוטניות שונות, יותר מ-70 מינים אנדמיים לאזור. מתוך 66 מיני צבעונים הידועים בעולם, 48 מקורם מהאזור הזה. בנוסף, מינים רבים של גביעונית, עריר (שני האחרונים גדלים בגליל ובחרמון), מיני שום (כ-40 מינים שונים), זהביות (כ-20 מינים), מיני כרכום, איריסים ונרקיסים (שכחלית ההרים, הגדלה בארץ, נמנית עם המשפחה הזאת ומאוד נפוצה כאן) ואחרים גדלים בר באזור. רוב המינים הם דורשי קור, ברמת דרישה שונה. חלק נכבד מצמחי הבצל הללו הובאו למכון וולקני לפני כעשר שנים כדי לבדוק אפשרויות לפיתוח זנים לנוי ולסחר בפרחים. בסך הכול ידועים כ-4,000 מיני צמחים שונים ברחבי קירגיזסטן.

בראשי ההרים פורחים בתקופת הקיץ המוקדם שלל פרחים שאופייניים לאזורים האלפיניים, כמו למשל מיני אקווילגיה, שידועה לנו מהתרבות, פעמוניות, מיני טימין המבשמים את האוויר בריח ענוג וכמובן האדלווייס המפורסם, הגדל בגבהים של כ-3,000 מ' מעל פני הים. הסוג הזה, ששייך למשפחת המורכבים, מוכרז כסוג מוגן ברוב מדינות אירופה. כאן בקירגיזסטן גדלים עדיין בשפע ארבעה מינים שונים, בעיקר באזור האגם סון-קול. השם אדלווייס מקורו בגרמנית ופירושו "לבן אציל". פירוש השם הלטיני של הסוג, שמקורו מיוונית, הוא "טופרי האריה". בתקופות שונות בהיסטוריה נחשב הפרח כשייך למלכה.

אי אפשר שלא להתייחס גם למיני הלענה של המקום. זהו ערש המוצא של המינים השונים, ומכאן התפשטו לצפון אמריקה בתקופת הקרח וגם הגיעו אלינו. מין אחד, לענת המדבר, שולט בחבל האירנו-טורני בארץ שרובו מרוכז בהר הנגב, ולענת יהודה גדלה בדרום הנגב, בערבה ובאדום.

בקירגיזסטן ידועים כ-500 מינים של בעלי חיים חולייתניים יבשתיים ולמעלה מ-3,000 מיני חרקים (אין ספק שיש הרבה יותר מינים). כמו כן ידועים כ-50 מיני דגים בנהרות ובאגמים, 25 מיני זוחלים וכ-335 מיני עופות (להזכיר שבארץ, הקטנה בשטחה פי עשרה מקירגיזסטן, מצויים כ-530 מיני עופות שונים). רוב מיני העופות מבלים באזור בתקופת החורף והאביב. מעריכים שכ-50,000-100,000 פרטים חורפים בקירגיזסטן, בעיקר באזור האגמים. מבין המינים הנדירים שמצויים על סף הכחדה נמנים דורסים רבים, ביניהם עיט השמש ובז הציידים, שניצודים בכמויות רבות לצורכי בזיארות (שם כולל לאילוף עופות דורסים).

עיט השמש הוא דורס גדול ומרשים הנפוץ בעיקר בספרד, ומן הבלקנים מזרחה עד מרכז אסיה. במהלך החורף נודד העיט לאפריקה, הודו וסין. הוא נדיר בארצנו ונודד דרכה בעיקר בסתיו ובאביב; הוא חורף נדיר בעמקי הארץ ובעיקר במערב הנגב. מדי שנה נספרים 60-90 פרטים, כשלרוע המזל חלקם מתחשמלים מקווי המתח. המין בסכנת הכחדה עולמית ואוכלוסייתו העולמית מוערכת בכ-1,400 זוגות דוגרים. גם על בז הציידים מאיים גורל דומה. המין הזה מבוקש מאוד על ידי בני ממון ונושאי תארי אצולה בנסיכויות המפרץ, ולכן מחירו מרקיע שחקים. ברוב מדינות העולם נאסר המסחר בעופות דורסים. למרות האיסור, סוחרי הבזים נוהגים לקנות אותם במרכז אסיה, שם קל יחסית לעבור על חוקים הנוגעים להגנת הטבע. גם אותנו לקחו כדי לחזות בנפלאותיו של העוף המאולף הזה שנשלט על ידי אדונו (מקצוע שעובר מאב לבן). אך מאחר שבני הקבוצה חובבי טבע מושבעים, ההתרגשות הייתה הפוכה ממה שציפו מאתנו – ה"הצגה" הזאת לא נראתה לנו, והאכזבה של המארחים הייתה גדולה, במיוחד לאור העובדה שוויתרנו עליה ולא השארנו תשר.

כ-85 מיני יונקים ידועים בחבל הארץ הזה (בארץ ידועים כ-100 מינים), וביניהם כבשי הרים, שונרים (מין של חתול בר), שועלים, זאבים, צביים, דרבנים, עזים סיביריות, מרמיטות ונמרי שלג, שלאחרונה הצליחו במאמצים רבים לעקוב אחר אורחות חייהם.

לרוע המזל, בגלל ציד מסיבי והיעדר מדיניות מובנת ומופעלת של הגנה ושמירת טבע, כ-209 מינים מצויים על סף הכחדה ומופיעים בספר האדום של קירגיזסטן, ביניהם 26 מיני יונקים, 53 מיני עופות ועשרה מיני זוחלים.

בקירגיזסטן חיים כחמישה מיליוני תושבים, רובם בעמקים הפוריים בפרגנה (Fergana) שבדרום-מערב ובעמק הצ'ואי (Chuy) שבצפון. 65 אחוזים מהתושבים הם חקלאים החיים בכפרים. כשמונה לאומים עיקריים ושונים חיים כאן, כאשר שני שלישים מהם קירגיזים וכל השאר אוזבקים, רוסים ואחרים. מאז קבלת העצמאות ב-1991 הולכת ופוחתת אוכלוסיית המיעוטים האחרים, במיוחד הרוסים (שאגב הועברו לכאן על פי צו בתקופת השלטון של ברית המועצות).

75 אחוז מהקירגיזים הם מוסלמים וכ-20 אחוז שייכים לכנסייה הרוסית האורתודוקסית. האסלאם אינו ניכר בצורתו הידועה באזורנו. בצפון השפעתו מעטה בגלל ההשפעה החזקה של הרוסים. באופן כללי זהו אסלאם חופשי שבפועל התיר גם פולחן לכוחות טבע עתיקים (שמניזם – מכלול של שיטות אקסטטיות ותרפויתיות המבקשות להשיג קשר עם היקום המקביל והבלתי נראה של הרוחות, כדי להשיג את תמיכתן בניהול עניינם של בני האדם. המילה שמאן שאולה מן השפה הטונגוסית שדובריה הם תושבי סיביר, ופירושה מכשף).

מקורו של העם הקירגיזי משבטים נוודים שהגיעו ממזרח סיביר (שבטים אלה מוזכרים בכתבים סיניים לפני יותר מ-2,000 שנה) והתמקמו באזורי ההרים של מרכז אסיה. משמעות השם Kyrgyz היא "40 השבטים". שבטים אלה נדדו עם עדריהם, ובתקופות הקיץ הקימו את מושבם הארעי בשטחי מרעה בהרים. משכנות ארעיים כאלה מוכרים גם בטורקיה (מי שטייל בקצ'קר בוודאי נתקל בהן) וידועים בשם Jailoo. השבטים הקזאחים מקורבים במידה רבה לאלו הקירגיזים, כשהאחרונים נהגו לרעות במישורי הערבות הנמוכים (משכנות המרעה הארעיים הללו ידועים בשם Kyshtoo) והקירגיזים בהרים הגבוהים.

מעט מאוד ידוע על ההיסטוריה של השבטים האלה. לעומת זאת, ידוע שקירגיזסטן, כמו כל ארצות מרכז אסיה, ידעה עליות ונפילות של אימפריות ששלטו, כל אחת בתורה (סקיתים, מונגולים, רוסים וברית המועצות), באזור. את האסלאם קיבלו עמי האזור בתקופת הפלישה הערבית במאה השמינית לספירה.

באזור זה עברו אנשים בעלי שם כמו אלכסנדר הגדול, מרקו-פולו, ג'ינגס חאן ו… אנחנו.

החיים בערים ובמידה מסוימת בכפרים דומים לחיים במקומות אחרים בעולם, אך חיי הנוודים מהווים עניין מיוחד עבור המטיילים. כאמור ניתן ללון ביורטות שלהם ולבלות כמה ימים בחברתם. כאן נחשפים למלאכות ולמשלוחי היד האופייניים לקירגיזיים. ילדים בני תשע-עשר רכובים על סוסים או חמורים, מנהיגים עדרי צאן או בקר ו/או מובילים כדי חלב ומשאות ממקום למקום. נשים עמלות מבוקר עד ערב במגוון מלאכות, כולל איסוף גללים וייבושם לצורך הפקת אנרגיה וחליבה של פרות או סוסים. חלב הסוס ובשרו נחשבים מאוד במקום. את חלב הסוס שותים ללא הרתחה, ומהנותר מכינים כדורי גבינה "מיובשים" (קומוס) מעורבים עם מלח לימות החורף. אז מערבבים את הכדורים במים ושותים. מפירות העונה מכינים ריבות טעימות להפליא. בעונת הקיץ נמכרים לצדי הדרכים פירות קטנים ושמנוניים בצבע כתום בוהק. הפירות נקטפים משיח שגדל לאורך ערוצי נחלים ונהרות. הצמח מגיע לגובה של עד 11 מ', עליו אפורים ונושרים בתקופת החורף. הוא ידוע בשמו המסחרי אובליפיחה (מרוסית: Облепиха ; שם מדעי: Hippophae) ושייך למשפחת היצהרוניים (Elaeagnaceae). בעולם מפיקים כיום מהפירות שמן שנמכר בחנויות טבע וידוע בסגולותיו כאנטי מחמצן, עשיר בחלבונים ועושה נסים כנגד מחלות רבות.

בתקופת יולי-אוגוסט ניתן לצפות גם בגז הכבשים. מהצמר טוות הנשים חוטים, או כדי לחסוך את שזירת הצמר משתמשים בו כמות שהוא לאחר ניפוץ להכנת אריגי לבד ושטיחים. הצמר נצבע בצבעים מרהיבים, כאשר צבעי האדום והכחול שולטים. שטיחי הלבד נמצאים בשימוש יומיומי ביורטה, אם ללינה ואם לריפוד וקישוט הדפנות הפנימיות של היורטה.

הקירגיזים אוהבים לשיר, לנגן ולספר סיפורים. כלי הנגינה האופייני למקום הוא ה- Komuz שהוא כלי מיתרים פשוט, מקביל למנדולינה. הוא עשוי עץ משמש ובעל שלושה מיתרים (בספר "והיום איננו כלה" יש תיאור של הכלי הזה והמנגינות הארוכות שנפרטות עליו, המספרות על מעלליהם של גיבורים או מאהבים קירגיזים). כלים נוספים הם הקירקיאק, שהוא בעל מיתר אחד ומזכיר את הרובאב הבדווי, והאוס-קומוז, שהוא נבל פה העשוי מתכת הנתפסת על ידי השפתיים, כשאת קצה המתכת מנענעים (צליל דומיננטי בשיר "מכופף הבננות"). על פניו נראה כל פשוט, אך למעשה דורש מיומנות לא פשוטה. אני ניסיתי בכל כוחותיי להעלות צלילים ממנו, אך ללא הועיל.

השירים הקירגיזיים המסורתיים סבים סביב סיפורי אהבה – הוא והיא – ונושאים הקשורים לצמחים, בעלי חיים ותופעות טבע. יש בפולקלור שלהם גם שירי תהילה רבים שהמפורסם מביניהם הוא הסיפור על הגיבור האגדי מאנאס, שלחם למען איחוד הקירגיזים ונגד אויביהם. שיר התהילה הזה נחשב לארוך ביותר מבין שירי התהילה הקיימים בעולם, כולל אלה של הומרוס – איליאדה ואודיסיאה.

מספר הסיפורים (akyn) תופס מקום נכבד בפולקלור הקירגיזי. מספרי הסיפורים עברו ממקום למקום וסיפרו סיפורים ועלילות בווריאציות שונות. בעבר עד היום נערכים פסטיבלים של מספרי סיפוריםaytish) ), שבהם מתחרים המספרים על יכולות האימפרוביזציה שלהם. בעבר הם היו למעשה מספרי ההיסטוריה שבעל פה של העם הקירגיזי, לפני שדברי הימים הועלו על הכתב. בתקופה שבה קירגיזסטן הייתה חלק מרוסיה וברית המועצות, השתמשו השליטים במספרי הסיפורים כדי להפיץ אידאולוגיות מפלגתיות בקרב התושבים. אחד ממספרי הסיפורים שנודע במאה ה-20 היה טוקטוגול(Toktogul) שהפורטרט שלו מתנוסס על שטר הכסף בסכום 100 סום. הוא הוגלה על ידי שליטי המקום לסיביר מאחר שלא אהבו את האימפרוביזציות הפוליטיות שלו, שנשאו אופי ליברלי. כיום קיים בבישקק בית ספר למספרי סיפורים ולזמרים שמתמחים בשירת ההלל על מנוס.

זהו על קצה המזלג. אהבתי את קירגיזסטן ואני מקווה לחזור אליה שוב. התקופה הטובה לטייל בה תלויה במה שאתם מעוניינים ומתעניינים. אל הגבהים הנמוכים כדאי להגיע באביב (אפריל-יוני) או בסתיו (ספטמבר-אוקטובר). באביב יש פריחה מפליאה ביופיה, בעיקר באזורים הצחיחים, ואילו הסתיו הוא עונת האסיף והשווקים מלאים בתוצרת חקלאית טרייה ומגוונת. אל ההרים הגבוהים כדאי להגיע בחודשים יולי-אוגוסט. זו עונה יבשה יחסית מבחינת גשמים, הטמפרטורות בגבהים נוחות ועדיין הפרחים מציעים מריחם ויופים. בנובמבר מתחיל לרדת שלג ומעברי ההרים נסגרים.

אז אם התלבטתם, אל תהססו. סעו ותיהנו, ואולי לפני כן כדאי לכם לצפות בסרטים "דמעות של גמל" ו"מונגול" (פרק חיים בחייו של ג'ינגיס חאן הידוע), ואל תשכחו לקרוא את הספר "והיום איננו כלה" שנכתב כאמור על ידי הסופר הקירגיזי צ'ינגיס אייטמטוב.