Categories
מומה

הסטרוקס – מומה

מועתק מכאן

מזמן לא היה כל כך הרבה הייפ תקשורתי סביב להקה עוד טרם הוצאת אלבום הבכורה שלה. להקת ה-Strokes, חמישה צעירים מאזור ניו-יורק שהכירו בקולג´, החזירו לעיתוני המוסיקה את הניצוץ לעיניים, והביאו להשוואות ביניהם לבין להקות פאנק-רוק איכותיות וישנות כמו Television, הסטוג´ס והמודרן לאברס. הלהקה עצמה מכחישה כל תרומה להייפ סביב המראה והסאונד שלה, וטוענת שהכל ניפוח עיתונאי. אבל לא כדאי לתת לגיל הצעיר והבחירה ברוק גולמי ומלוכלך להטעות: כשמדובר בלהקה שאחד מחבריה הוא בנו של מייסד סוכנות דוגמנות והשני הוא בנו של זמר וכותב שירים מצליח, מבינים עד מהרה שאלה מקצוענים.

הסטרוקס (השבצים, או הליטופים, תלוי את מי שואלים), הוקמו לאחר שחמשת חבריה עזבו את הקולג´: הזמר ג´וליאן קזבלנקאס (בנו של מייסד סוכנות הדוגמנות "Elite"), הגיטריסט ניק ולנסי והמתופף פבריציו מורטי נפגשו כשלמדו יחד בפנימיה יוקרתית בניו-יורק. מאוחר יותר הצטרף הבסיסט ניקולאי פראיטור לחבורה. הגיטריסט אלברט המונד ג´וניור, היחיד בחבורה שלא נולד וגדל בניו-יורק, הגיע לעיר מלוס-אנג´לס כדי ללמוד. אביו, אלברט המונד, היה בעצמו כוכב פופ בשנות השבעים, בזכות הלהיט "It Never Rains In Southern California”. מאוחר יותר כתב המונד האב להיטים לזמרים אחרים, ביניהם "Nothing’s Gonna Stop Us Now:” של סטארשיפ, "When I Need You” של ליאו סאייר והדואט המצליח של חוליו איגלסיאס ווילי נלסון, "To All The Girls I’ve Loved Before”. המונד וקזבלנקאס למדו בצעירותם באותו בית ספר בשווייץ, וחידשו את הקשר כשהראשון עבר לחוף המזרחי. עד מהרה הוא צורף להרכב המתגבש שייקרא הסטרוקס.
הסטרוקס החלו להופיע יחד בניו-יורק בסוף 1999. בסוף שנת 2000 שמע אותם ג´ף טראוויס, מנהל חברת התקליטים Rough Trade, האיש רב-החזון שהחתים בשעתו את הסמית´ס, והוא מיהר להחתים את האמריקאים הצעירים.
בינואר 2001 הוציאה הלהקה את סינגל הבכורה שלה, "The Modern Age”, שהוכתר על-ידי ה-NME כסינגל השבוע. סיבוב ההופעות הראשון של הלהקה ברחבי ארה"ב היה כמופע החימום של להקות איכותיות כמו ה-Doves ו-Guided By Voices, ובאוגוסט 2001, מעט לפני צאת אלבום הבכורה של הלהקה, ?Is This It, הופיעה הלהקה בפסטיבל רדינג. בעקבות ההמלצות החמות מפה לאוזן ובתקשורת (מגזין ה-NME אף כינה את הסטרוקס "הלהקה היחידה שאתם חייבים לראות בסוף השבוע הזה"), הלהקה זכתה לשידרוג: למרות שהיתה אמורה להופיע בבמה צדדית בשם ה-Evening Session Stage, אנשי רדינג קידמו אותה לבמה העיקרית, כמופע חימום למקור ההשראה שלה, איגי פופ. הקהל, שמנה מאות אלפים, יצא מגדרו.
Is This It, אלבום רזה ומחוספס שנמשך פחות מ-40 דקות, כלל בגירסתו המקורית את השיר "NYC Cops". בעקבות קריסת מגדלי התאומים, הוסר השיר מן המהדורה האמריקאית של האלבום.

Categories
מומה

טלויז'ן – מומה

מועתק מכאן

בתחילת שנות ה-70 החלה להתפתח בניו יורק סצנת פאנק עצמאית ושונה מזו שצמחה באותם שנים באנגליה. הפאנק האמריקאי לבש צורות מוסיקליות שונות ומגוונות ואחת הגיבורות הבלתי מעורערות שלו הייתה להקת Television. בניגוד ללהקות רבות אחרות שהמוסיקה שלהם הייתה בנוייה על תשתית מוסיקלית פשוטה ופרימיטיבית, הובילו שני החברים המרכזיים בטלויז´ן, טום ורליין וריצ´ארד לויד, את הלהקה לצליל מוסיקלי מיוחד ומורכב. הצליל האופייני של טלויז´ן הושתת על עבודת הגיטרות הייחודית של הצמד: אילתורים מורכבים שהחליפו את האלמנט הבלוזי הקונבנציונלי של הרוק בקווי נגינה כמעט ג´אזיים ברוחם. הטקסטים הפואטיים של ורליין, יכולת הכתיבה הבולטת והגיטרות הייחודיות הפכו את טלויז´ן ללהקה שהשאירה חותם בולט על עולם הרוק.

הגרסה הראשונית של להקת טלויז´ן החלה את דרכה כ- "Neon Boys" שכללה שלושה נערים צעירים מדלאוור: ריצ´ארד הל, טום מילר, שהחליף את שם משפחתו בעקבות המשורר הצרפתי פול ורליין, ובילי פיקה. לקראת סוף 73´ נוסף להרכב גיטריסט נוסף, ריצ´ארד לויד, והלהקה שינתה את שמה לטלויז´ן. שנה אחר כך, ב-74´, עברה הרביעיה לניו יורק במטרה לבנות לעצמה קהל. אחרי הופעת בכורה באולם ה- Townhouse החל הקהל שבא להופעות לגדול וורליין הצליח לשכנע את הבעלים של מועדון ה- CBGB לתת ללהקה וגם ללהקות אחרות להופיע במקום בקביעות. לאט לאט הפך ה- CBGB (ראשי תיבות של "קאנטרי, בלו-גראס, בלוז") באופן אירוני דווקא למקדש הפאנק והגל החדש של ניו יורק. באותה השנה ניגן ורליין גיטרה בסינגל הראשון של פטי סמית וכתב יחד איתה ספר שירה.
ב-75´ נכנסה טלויז´ן לאולפן עם בריאן אינו במטרה להקליט הקלטת דוגמה עבור חברת התקליטים Island. בעקבות החלטת החברה לא להחתים את הלהקה החל ריצ´ארד הל לחפש אפיקי ביטוי אחרים בקריירה נפרדת. בתחילה הקים את שוברי הלבבות , ושנה אחר כך הוציא אלבום סולו תחת השם Richard Hell and The Voidoids. תפקידו בטלויז´ן ניתן לבסיסט להקת בלונדי, פרד סמית. יחד עם סמית הקליטה טלויז´ן את הסינגל הראשון שלה, "Little Johnny Jewel", שהפך ללהיט אנדרגראונד עם יציאתו. ההתעניינות מחברות התקליטים האמריקניות הגדולות בוששה להגיע.
טלויז´ן הקליטה ב-76´ אי.פי נוסף בחברת התקליטים הבריטית הקטנה Stiff, אותה חברה, אגב, שהוציאה בהמשך השנה את הסינגל "New Rose" של להקת ה-Damned, שנחשב לסינגל הראשון של הפאנק הבריטי. בשלב זה הביא המוניטין הגובר של הלהקה לחוזה המצופה עם חברת אלקטרה.
ב-77´ הוציאה טלויז´ן את אלבום הבכורה שלה, Marquee Moon, שזכה לביקורות מצויינות בעיתונות המוסיקה העולמית. למרות שנכשל מסחרית, זכה האלבום מאז יציאתו לסטטוס של אחד מאלבומי הרוק הקלאסיים של כל הזמנים. לאחר ניסיון נוסף עם אלבום שני, Adventure מ-78´, התפרקה הלהקה. סמית חזר לשורות בלונדי, בעוד שורליין ולויד פנו לקריירות סולו במידה מתונה של הצלחה.
14 שנה לאחר פרוקה, ב-91´, חזרה טלויז´ן לסיבוב אחד נוסף של פעילות כלהקה, וב-92´ הוציאה את האלבום טלויז´ן. האלבום ומסע ההופעות שבא אחריו זכו לביקורות מצוינות אך החבורה החזיקה מעמד זמן קצר בלבד והתפרקה שוב בתחילת שנת 93´.

Categories
מומה

סופר פרי אנימלז – מומה

מועתק מכאן

סופר פרי אנימלז עמדו בראש גל הלהקות הוולשיות ששטף את הפופ הבריטי בשנות ה-90 לצידן של Gorky’s Zygotic Mynci, הסטריאופוניקס והמאניק סטריט פריצ´רז. התעקשותם של חברי הלהקה לשיר חלק ניכר משיריהם בשפה הוולשית, ונטייתם הפוליטית המוצהרת שמאלה משכו מייד את תשומת לב עיתונות הרוק הבריטית. אבל סופר פרי אנימלז היו יותר מסתם קוריוז, והאופן המקורי בו שילבו בריטפופ עם פאנק, פסיכדליה ואלקטרוניקה הפך אותם לאחת הלהקות הבריטיות המעניינות של העשור האחרון של האלף.

הלהקה שהוקמה בקארדיף ב-1993, הורכבה מהזמר והגיטריסט גרף ריס, יו בנפורד הגיטריסט, גוטו פרייס הבסיסט, שאן שיאראן הקלידן ודויד ליואן המתופף.
בשנת 85´ הוחתמה הלהקה בחברת התקליטים הוולשית העצמאית “Ankst”, והוציאה את האי.פי. בעל השם המדהים Lianfairpwllgywgyllgoger Chwymdrobwlltysiliogoygoyocynygofod שכל שיריו הוקלטו בוולשית. בהמשך השנה היא הוציאה אי.פי. נוסף בשם Moog Droog. בסוף 1995 הוחתמה סופר פרי אנימלז בחברת האינדי הגדולה "קריאיישן", חברת הבית של אואזיס, ושנה מאוחר יותר היא הוציאה את אלבומה הראשון, Fuzzy Logic, שהוקלט לראשונה באנגלית כדי שיגיע לקהל רחב יותר. האלבום זכה לביקורות מצויינות והוכתר על ידי עיתונות המוסיקה האנגלית לאחד האלבומים הטובים של 96´. כמו כן, הוא הניב מספר סינגלים שהפכו ללהיטים בבריטניה, ביניהם "God! Show Me Magic" ו-“Hometown Unicorn”. שלושה סינגלים נוספים של הלהקה, “If You Don’t Want Me To Destroy You”, “Something 4 The Weekend” ו-“The Man Don’t Give A Fuck”, עם סימפול בלתי-נשכח של סטילי דן, הגיעו למצעד הבריטי בהמשך השנה. באלבום השאפתני Radiator, שיצא ב-97´, ניסו סופר פרי אנימלז להתרחק מתדמית הבריטפופ שדבקה בהם, ונצמדו לפסיכדליה הניסיונית, שרמזים ראשונים לקיומה הופיעו באלבומם הראשון. בארה"ב יצא האלבום בחברת התקליטים העצמאית “Flydaddy” אשר הוציאה ב-99´ גם את אלבומה השלישי של הלהקה, Guerrilla. בשנת 2000 יצא Mwng, בו שבו סופר פרי אנימלז להקליט בשפת אימם, הוולשית. בנוסף, הם התבקשו באותה שנה על-ידי פול מקרטני, לעשות רמיקס לקטע בן 20 דקות של הביטלס, עבור תערוכת אמנות בליברפול.

Categories
מומה

ליילה ערב – מומה

מועתק מכאן

ליילה ערב, שנולדה באירן של טרום המהפכה ועברה עם משפחתה לאנגליה ב-1979, היא יוצרת אלקטרונית בעלת השכלה מוסיקלית רחבה, שהוכתרה על ידי השדרן רב ההשפעה ג´יילז פיטרסון בתור "הדבר הטוב ביותר שיש לבריטניה להציע בחוד החנית של המוסיקה". לחילופין, NME כינה אותה "אידיאליסטית מיליטנטית וצינית". ליילה, כותבת שירים שאינה שרה, משתמשת בזמרים שונים, ביניהם אחותה רויה ערב (ששרה בעבר עם להקת הטריפ הופ Archive), דונה פול וזמר הפלצטו לוקה סנטוצ´י. ליילה נותנת להם את הבמה המרכזית, בעוד היא מתמזגת בקלידי הרקע. המוסיקה של ליילה שואבת השראה מאמני טריפ הופ כמו מאסיב אטאק, אבל גם ממלחיני פסקולים כמו ג´ון בארי ואנג´לו בדלמנטי.

ליילה החלה את הרומן שלה עם מוסיקת מועדונים כשתקלטה במקומות שונים בעיר סטוק-און-טרנט בין השנים 1990 ל-1993. באותה תקופה עסקה בעיקר בג´אז והיפ הופ, ולא אהבה מוסיקת דאנס. כל זה השתנה כשהתחילה לשמוע הארדקור ברייקביט. היא התגלתה לראשונה כשהצטרפה כקלידנית לסיבוב ההופעות של ביורק, "פוסט", למענו עזבה את לימודי המדיה באוניברסיטה. כשנמאס לה מן הקלידים עברה למקסס על הבמה בזמן הופעותיה של ביורק. כמו כן היא עבדה עם הלהקות גליאנו ו-Plaid (להם גם כתבה שיר לאלבומם הראשון).
עבודת הסולו שלה החלה מהסתגרות בסטודיו שבנתה בבית, יחד עם כמות נכבדה של סמים. חברים ובני משפחה שקפצו לבקר מצאו עצמם משתתפים בהקלטות, ובהמשך לתחושה הביתית, ליילה החליטה להוציא את התוצאה בחברת התקליטים של ידיד שלה, אחד אפקס טווין. אלבום הבכורה שלה, Like Weather, יצא במרץ 98´, אלא שבעיות בהפצה מנעו ממנו לזכות בחשיפה הראויה בעולם האלקטרוניקה. בשנת 2000 יצא אלבומה Courtesy Of Choice, שהוגדר על-ידי אחד מן המבקרים כ"תרגיל סימפוני במדע בדיוני".

Categories
מומה

ספיריטואלייזד, ספייסמן 3 – מומה

מועתק מכאן

-כותב לא ידוע-

Spiritualized הוקמה על חורבותיה של Spacemen 3, הרכב הניאו-פסיכדליה של ג´ייסון פירס וסוניק-בום (פיט קמבר). ספיריטואלייזד התחילה את דרכה המוסיקלית מהנקודה בה הסתיים המסע המשותף של השניים בחלל והמשיכה כשפירס בגלגולו החדש לקח ארסנל של השפעות שנעות מגוספל ורית´ם-אנד-בלוז, דרך סממנים של פופ סיקסטיז ממטבחם של פיל ספקטור ובריאן ווילסון ועד מפלי גיטרות גועשים על-פי מיטב המסורת השו-גייזרית הבריטית.

מערכת היחסים בין פירס וסוניק בום, שהעבירו חלק גדול משנות העשרה שלהם בצריכה של ה-Velvet Underground, הפכה, שלא במפתיע, לטעונה ומרירה ככל שהשותפות הלכה והתארכה. מתיחות זו הגיעה לשיאה באלבום האחרון של ספייסמן 3, Recurring, כשהשניים חילקו ביניהם את שני צדי האלבום: סוניק בום הקליט את החלק שלו במסגרת הפרוייקט הבא שלו, Spectrum, ופירס הקליט את שלו יחד עם ווילי קארותרס ועם ג´ון מטוק מ-Spacemen 3, ועם מרק רפוי. שיתוף הפעולה באלבום הפך מאוחר יותר ל-ספיריטואלייזד, עם צירופה אל החבורה של קייט ראדלי (קלידים), חברתו של פירס והקלטת הסינגל “Anyway That You Want Me” כיסוי ללהיט מוקדם של ה-Troggs. סוניק-בום, שהופתע לגלות את הלוגו של Spacemen 3 על העטיפה, החליט בזעם לפרק סופית את השותפות עם פירס.
מאוחר יותר באותה שנה יצא הסינגל האפי “Feel So Good”, שהשתרע על יותר מ-13 דקות ושהכין את הקרקע לקראת סדרה של שלושה אי.פיז של ספיריטואלייזד שיצאו במהלך 91´. ב-92´ יצא אלבום הבכורה של הלהקה, Lazer Guided Melodies. עיתונות המוסיקה הבריטית, שציפתה מאוד לצאת האלבום, קיבלה אותו, כצפוי, בהתלהבות. פירס, שהסתתר לעיתים מאחורי הכינוי Jason Spacemen, המשיך באלבום את הקו האידיאולוגי בו דגל: צריכת סמים כדי ליצור מוסיקה שתתן תירוץ להשתמש בסמים. הסימנים המסחריים של פירס הופיעו גם באלבום זה: הנוכחות הקולית המבוישת משהו שלו ועבודת האולפן האופיינית בדייקנותה שעורמת קטעים ויוצרת תיזמורים רפיטטיביים.
בשנתיים שעברו עד ליציאת האלבום הבא הספיקה ספיריטואלייזד להופיע יחד עם ה-Jesus and Mary Chain ועם Curve בסיבוב ההופעות המשותף “Rollercoaster”, להוציא במהדורה מצומצמת ב-93´ את אלבום ההופעה Fucked Up Inside, ולאפשר לפירס לגלות את הדאנס לצריכה הביתית, עם רמיקסים, בין השאר, ל-LFO ול-Global Communication. ב-Pure Phase מ-95´ צומצם ההרכב לשלושה, כשבנוסף לפירס ללהקה לדבוק באותה קו מוסיקלי.

ב-97´ הגיעה הלהקה לשיאה עם Ladies and Gentlemen We Are Floating In Space, שכלל הופעות אורח, ביניהן של הפסנתר של ד"ר ג´ון ב-“Cop Shoot Cop” או כישורי ההפקה של Spring Heel Jack. בסופו של דבר נטשה קייט ראדלי את הלהקה ואת פירס לטובת ריצ´ארד אשקרופט. ב-98´ יצא אלבום הופעה חיה חגיגי וכפול Royal Albert Hall October 10 1997 Live כשעל גבי עטיפת האלבום, שצולמה מגובה של 8,000 רגל מעל ה"אלברט הול", ניתן להבחין בפירס. בשנת 99´ פיטר פירס את מרבית חברי להקתו, מלבד הסקסופוניסט ריי דיקאטי, ונכנס להקלטות האלבום, Let It Come Down, שיצא ב-2001.

+ ספייסמן 3 -צחי רולניק

בעזרתם האדיבה של סוללת קלידים אנלוגיים ישנים, גיטרות מזמזמות, נטייה מוסיקלית לרפטטיביות מהפנטת וכמות נדיבה של סמים אקזוטיים, הצליחו חברי להקת Spaceman 3 לתת משמעות חדשה למונח הלעוס פסיכדליה.
להקת ספייסמן 3 אחזה בשני קצוות המורשת המוסיקלית של ה- Velvet Underground כמעין ממשיכי דרך לא רשמיים של אותה להקה. מצד אחד פיתחה ספייסמן 3 באופן מושלם את הצד הדיסוננטי הרפטטיבי והמהפנט של מחתרת הקטיפה ומצד שני ניתן היה למצוא במוסיקה שלה מחוות לשירי הפופ הנאיביים שלהם. למרות שפעלה חמש שנים בלבד בסוף שנות ה-80, חותמה המוסיקלי של ספייסמן 3 על עולם המוסיקה האלטרנטיבי הבריטי נשאר ברור ובולט עד היום

שני חברי ההרכב, Sonic Boom ו- Jason Pierce, נולדו באותו יום, ה-19 בנובמבר 1965. השניים הקימו את ספייסמן 3 ב-1982 בעיר ראגבי באנגליה, מולדת משחק הכדור הידוע. לאחר שצירפו אליהם את Pete Baines ואת Rosco החלה החבורה לנגן יחד ולכתוב חומר.
אלבום הבכורה של ההרכב, Sound Of Confusion, הופיע ארבע שנים לאחר מכן, ב-86´, והכיל גרסה ראשונית של הסאונד המוסיקלי שפרסם בסופו של דבר את ספייסמן 3. בתחילה נשמע ההרכב כלהקת רוק גאראג´ מחוספסת עם תוספת ויטמינים מהפאנק (Punk), אבל עם הזמן החל הצליל הטראנסי-פסיכדלי של הלהקה לבצבץ, ובאלבומה השני, The Perfect Perscription מ-87´, הגיע הצליל לבשלות.
לאחר שיצא Playing With Fire, אלבומה השלישי של הלהקה מ-89´, עזבו אותה ביינז ורוסקו כדי להקים להקה משלהם, בשם The Darkside. השניים הוחלפו על ידי וויל קראתרז וג´ון מאטוק. למרות התחלופה, החלו להופיע חילוקי דעות ומריבות בתוך הלהקה ובעיקר בין פירס לסוניק בום, שהתמכרותו הקשה לסמים הכבידה מאוד על שאר חברי הלהקה.
למרות שב-91´ הצליח ההרכב להשלים את Recurring, אלבום אולפן חדש, התברר שהשניים עבדו כל אחד בנפרד וששיריהם הופיעו בנפרד משני צידי האלבום. בצד לו היה אחראי פירס ניתן הקרדיט ל-Spiritualized. זמן קצר לאחר יציאת האלבום התפרקה ספייסמן 3, וכל חברי ההרכב פרט לסוניק בום החלו להופיע כלהקה חדשה, ששמה היה, כצפוי, Spiritualized . סוניק בום פנה גם הוא לקריירת סולו, תחת השמות Spectrum ו- E.A.R.

Categories
מומה

קים דיל והברידרס – מומה

מועתק מכאן

נכתב ע"י עדי בן יהודה

קים דיל התפרסמה לראשונה כבסיסטית האנרגטית של להקת הפיקסיז. בתחילת שנות ה-90, מאסה דיל בעמידה בצילו של בלק פראנסיס, סולן הפיקסיז. יחד עם טניה דונלי (הגיטריסטית של Throwing Muses) וג´וספין וויגס (בסיסטית Perfect Disaster), אותן פגשה במהלך סיבוב ההופעות של הפיקסיז בבריטניה בסוף שנות ה-80, הקימה דיל להקה משלה.

בתחילת 1990, לאחר שהודיעו הפיקסיז כי הם יוצאים להפסקה ארוכה, יצאו קים דיל וטניה דונלי לסיבוב הופעות נשי, ששימש לשתיהן מפלט יצירתי: לדיל, שסבלה מאוד מהמתח בינה לבין בלק פראנסיס, ולדונלי, שחשה מקופחת במיוזס, הלהקה שהקימה עם אחותה החורגת, קריסטין הרש. דיל קראה להרכב The Breeders – על שם להקה שהיא ואחותה התאומה קלי דיל, הקימו בילדותן. הפירוש לשם היה נעוץ בכינוי סלנג הומוסקסואלי לסטרייטים, המתייחס ליכולתם להתרבות.
הלהקה של התאומות הוקמה בדייטון אוהיו, מקום הולדת האחיות, והייתה הרכב פולק שהופיע בבארים מקומיים. הן אף זכו להופיע כלהקת החימום של הרכב הרוק הותיק Steppenwolf. הלהקה הראשונית התפרקה לאחר שקלי נכנסה לעסקי הקייטרינג וקים התחתנה עם ג´ון מרפי ועזבה את אוהיו.
כבר בינואר 1990 הסתובבו דיל ודונלי באולפני "פאלדיום סטודיוס" שבאדינבורו, ויחד עם סטיב אלביני (שהפיק את אלבום הבכורה של הפיקסיז) הקליטו בשלושה שבועות את Pod – אלבומם הראשון בתור הברידרז. שירי האלבום עסקו בנושאים ביזאריים וסהרוריים, כגון: מנת יתר של תרופה לסכיזופרניה, חרקים מעוכים, התמכרות לאופיום והפלות. נושאים אלה היו, בין השאר, מה שהפך את האלבום ליצירה מיוחדת ולא שגרתית, ושזיכה אותו בביקורות אוהדות ביותר.
על מנת לקדם את מכירות האלבום, נתנו הברידרז מספר הופעות לא מיוחצנות במועדוני לונדון, כשהן מחממות את Jah Wobble ו- Miracle Legion. הן גם הופיעו בתוכנית המוסיקה של הבי.בי.סי “Snub”, ועשו סשן חי בתוכניתו של ג´ון פיל.
במהלך אותה תקופה נפוצו שמועות על התפרקות הלהקות המקוריות של דיל ודונלי, הפיקסיז וה- Throwing Muses. למרות זאת, בסוף 1990 חזרה דיל לאולפן בלוס-אנג´לס להקלטות של אלבום נוסף עם הפיקסיז.
בשנת 1992 הוציאו הברידרז אי.פי בשם Safari, וזמן קצר לאחר יציאתו, עזבה דונלי את הלהקה לטובת להקת Belly. במקומה הצטרפה אל הברידרז קלי, התאומה של קים. בסוף אותה שנה התפרקה להקת הפיקסיז באופן רשמי וסופי, מה שהשאיר לאחיות דיל הרבה מאוד זמן עבור להקתן.
לאחר יציאת Safari, חיממו הברידרז את נירוונה בסיבוב ההופעות האירופאי שלה. בתום הסיבוב נכנסה הלהקה לאולפן הקלטות בסאן-פרנסיסקו, עם המפיק הבריטי מארק פריגארד. האלבום, Last Splash, שיצא באוגוסט 1993, הפך להצלחה גדולה, בעיקר בזכות הסינגל “Cannonball”, שהושמע בתדירות גבוהה בתחנות רדיו ברחבי אמריקה ואירופה. האלבום הגיע לפלטינה וזיכה את הלהקה בהופעה מרכזית בפסטיבל ה"לולה-פאלוזה" (אחד מפסטיבלי הרוק החשובים בעולם, שהוקם על-ידי פרי פארל).
באמצע שנות ה-90 עזבו קלי דיל וג´וספין וויגס את הברידרז, והקימו להקות משלהן. קים דיל הקימה להקה נוספת בשם The Amps. עם להקה זו הקליטה דיל את האלבום Pacer, שיצא באוקטובר 1995, ויצאה לסיבוב הופעות קצר בארה"ב. בדצמבר 1996 הכריזו הברידרז על סיבוב הופעות איחוד, כשלמעשה הופיעו על הבמה קים דיל, חברי The Amps וקארי בראדלי, שניגנה עם הברידרז בעבר.
אחרי שהרכב הלהקה עבר שינויים נוספים, כולל שיבתה של קלי דיל, חזרו הברידרז להקליט ב-1997, אך לא הוציאו שום דבר מלבד גרסת כיסוי לשיר “Collage”, שהופיע בפסקול הסרט The Mod Squad. בשנת 2000 נכנסו האחיות דיל לאולפן עם המפיק סטיב אלביני, לתהליך הקלטות שנקטע ונמשך שוב ב-2001. התוצאה, האלבום Title TK, יצא במאי 2002 ולווה בסיבוב הופעות אינטנסיבי.

Categories
מומה

ת'רווינג מיוזס – מומה

מועתק מכאן

נכתב ע"י נילי שני

את ת´רווינג מיוזס הקימה קריסטן הרש, שבמידה רבה עיצבה את מהות הלהקה ואת הצליל ההיפנוטי, כמעט פסיכוטי שלה. יחד עם אחותה החורגת טניה דונלי ושני חברים נוספים מהתיכון (דייוויד נרסיזו ולזלי לנגסטון) החלה הרש לעשות מוסיקה דחוסה ותזזיתית ששבתה את קהל המועדונים בבוסטון של תחילת שנות ה-80´.

עד מהרה גילתה את הלהקה חברת התקליטים הבריטית 4AD והמיוזס זכו להיות האמריקאים הראשונים שיצאו תחת הלייבל הלונדוני, שמאוחר יותר היה אחראי גם לפיקסיז. ב-86´ יצא אלבום הבכורה של הלהקה, שנשא את שמה, ושתאר בעיקר חוויות נעורים, מה שתאם את גילם הרך יחסית של חבריה. המיוזס רכבו על גל ההקלטות וזמן לא רב לאחר מכן הוציאו שני אי.פיז, Chains Chained ו-The Fat Skier, שהמשיכו במסורת הצליל המבהיל והמטלטל של הלהקה. הזינוק המהיר הביא לשחיקה אצל חברי הלהקה והתוצאה הורגשה באלבום השני שלהם, House Tornado, שיצא ב-88´ ושנשמע דל ורזה מקודמו.
אמצעי התקשורת הרבו להתעסק בתנודות מצב הרוח ובמחלת הנפש של הרש שגרמה לה להזיות. עיסוק חביב במיוחד על התקשורת היה עריכת הקבלות בין מצבה הנפשי של היוצרת לבין המוסיקה והטקסטים של המיוזס. הטירוף הדחוס והמיוסר של הרש כיכב גם באלבום השלישי של הלהקה Hunkpapa, על אף שניתן בהחלט להבחין בו בצליל מתוחכם ומלודי יותר.
העידון המוסיקלי של המיוזס התחזק עוד יותר באלבום מ-91´ The Real Ramona, בו חזרה לנגסטן לעמדת הבס אחרי שהוחלפה על-ידי דרו אבונג. האלבום מהווה נקודת מפנה עבור הרש, שעברה מן הכבדות האינטרוספקטיווית לכיוון פופי יותר, בעיקר בהשפעתה של טניה דונלי. דונלי, שבדרך כלל תרמה שיר או שניים לכל אלבום, רצתה להתפתח ככותבת שירים, עובדה שגרמה למתח בין שתי הכותבות. בעקבותיו, עזבה דונלי את המיוזס ב-92´ לטובת הברידרז, להקה שהקימה עם קים דיל מהפיקסיז. מאוחר יותר הקימה דונלי את בלי.
השלישייה הנותרת הוציאה לאור את Red Heaven, שאחריו פרצה הרש בקריירת סולו שכללה הוצאת אלבום וסיבוב הופעות, והותירה את המעריצים בתהייה לגבי גורל הלהקה. לאחר החלפה נוספת של בסיסט, כשהציבה את ברנרד ג´ורג´ס על הבס, הוציאה הלהקה ב- 95´ את University, אלבום קליל ועליז, יחסית. הקמתה לתחיה של הלהקה לא האריכה ימים. ב-96´ יצא אלבומם האחרון, יצירה מורכבת ומלאת חן בשם ההולם Limbo (גבול הגהנום). לאחר הפירוק יצא ללהקה ב-98´ אלבום אוסף, In a Doghouse, שהכיל חומרים מוקדמים שלה.
בשנת 2000 התאחדו המיוזס לצורך הופעה בשם "Gut Pageant" (חזיון הקרביים), שלבד מהופעה משותפת כללה גם קטעי סולו של הרש, סרטים קצרים של נרסיזו ופיקניק עם חברי הלהקה.

  • קריסטין הרש

הרש נולדה באטלנטה ולמרות שהוריה היו ליברלים וחילוניים, הושפעה מסבה וסבתה שהיו בפטיסטים. בגיל 6 עברה עם הוריה לניופורט, רוד איילנד, שם לימד אביה קורסים בזן בודהיזם ובמיתולוגיה אינדיאנית. הוריה התגרשו כאשר הייתה בת 11 ואביה התחתן עם אמה של חברתה הטובה, טניה דונלי. בגיל צעיר הקימו השתיים יחד להקה, שלימים תהפוך לת´רווינג מיוזס.
הרש הייתה הכוח המניע בלהקה וכתבה את רוב החומר שלה, כשהמוסיקה שלהם מושפעת ממצבי הרוח הקיצוניים ומהטירוף שפקד את הרש לפרקים. בעזרת ליתיום, שעזר לה למתן את טלטלת מצבי הרוח, חשה הרש מחוזקת מספיק באמצע שנות ה-90´ כדי להמשיך ללא עזרת תרופות. אלבום הסולו הראשון שלה, Hips and Makers יצא ב-94´ ושיקף במידה מסויימת את מערבולות הנפש של התקופה ההיא, אך יותר מכך היה זה אלבום על החיים האישיים שלה מהצד היומיומי שלהם. להרש נמאס כבר מתדמית האישה המשוגעת ובמיוחד עתה, משהפסיקה לנטול תרופות שייצבו את מצבי הרוח שלה, הביעה באלבום את סלידתה מהקשר המיתולוגי בין יצירתיות נשית ושיגעון. מייקל סטייפ, סולן R.E.M, התארח באלבום ושר איתה את הסינגל "Your Ghost".
לאחר שחזרה ב-95´ למיוזס והוציאה איתם שני אלבומים נוספים, University ו-Limbo, התפרקה הלהקה סופית והרש חזרה לקריירת הסולו שלה עם Strange Angel. האלבום, שראה אור ב-98´, הוא יצירה בשלה ובוגרת יותר. עוד באותה השנה הוציאה הרש גם את Murder, Misery and then Goodnight שהכיל בעיקר שירי פולק אפאלאצ´ים. אלבומה הרביעי, Sky Motel יצא ב-99´ וב-2001 יצא Sunny Border Blue.

  • טניה דונלי ו bely

טניה דונלי, ממייסדות הברידרז וחברה לשעבר בהרכב Throwing Muses, הקימה ב-1992 את להקת בלי, שאיפשרה לה לעבוד על חומר מקורי משלה. אליה הצטרף פרד אבונג, חבר ה- Throwing Muses, וכריס וטום גורמן, חברי ילדות. בנוסף, להפקת הסינגל הראשון של הלהקה שכרה דונלי מפיק מצליח, גיל נורתון שהפיק את הפיקסיז. בתחילת 1992 הגיע הסינגל "Slow Dust" למקום הראשון במצעד הרוק- אינדי באנגליה, ותוך פחות משנה הוציאו בלי את אלבום הבכורה שלהם Star, שהפך אותם ללהקה מוכרת ואהודה

סטאר היה אחד האלבומים הראשונים של הרוק האלטרנטיבי שזכה להצלחה מסחרית. באלבום זה העניקה דונלי לקולה החלומי מעטפת של רוק מהוקצע. הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Feed The Tree", הגיע למקום מכובד במצעד הבריטי, והאלבום עצמו הגיע למקום שני במצעד. תוך שנה הגיע Star לזהב, ובלי הפכה לאחת מלהקות הרוק-האלטרנטיבי המבטיחות של השנה. עוד בזמן העבודה על התקליט עזב אבונג את הלהקה, ובמקומו נכנסה הבסיסטית גייל גרינווד.
בתחילת 1994 התחילה הלהקה לעבוד על אלבום נוסף בהפקתו של גלין ג´ונס (שעבד עם לד זפלין, הרולינג סטונז והביטלס). הפעם נכנסו בלי לאולפן מלאי ביטחון בעצמם, אחרי שצברו ניסיון והתגבשו כלהקה. הם הקליטו את האלבום ב-"Compass Point Studios" באיי הבהאמה, מקום שאפשר להם להתרכז במוסיקה, כיוון שלדבריהם, אין שם הרבה מה לעשות חוץ מלהתרכז במוסיקה. בתום חמישה שבועות הסתיימו ההקלטות הבסיסיות של האלבום. עריכתו הסופית נעשתה ב- "Oceanway Studios" אשר בהוליווד.
ב-1995 יצא King, האלבום השני של בלי, שהיה בעל צליל יותר רוקי מסטאר, גם בזכות ההפקה של ג´ונס וגם בהשפעת גרינווד, שהגיעה, יותר מדונלי, מכיוון של רוק. למרות הביטחון של הלהקה בעצמה והציפייה של המבקרים והקהל לאלבום, לא זכה קינג להצלחה.
ב- 1996, בעקבות כשלונו של קינג, פירקה דונלי את הלהקה, והוציאה סינגל סולו שנקרא "Sliding and Diving". את גרינווד ניתן היה לשמוע לאחר התפרקות בלי בהרכב L7.

Categories
מומה

גראנדדי – מומה

מועתק מכאן

להקת האינדי האמריקאית גראנדדי, הלהקה המזוקנת ביותר מאז זי.זי.טופ, הוקמה בתחילת שנות ה-90 על-ידי הזמר, הגיטריסט והקלידן ג´ייסון ליטל, ששימש גם ככותב העיקרי בלהקה. ב-1992 הצטרפו אליו הבסיסט קווין גארסיה והמתופף ארון ברץ´, ובשלוש השנים הראשונות לקיומה פעלה הלהקה בעיקר באולפן הביתי שהוקם בביתו של ליטל במודסטו, קליפורניה. בתקופה זו התגבש הצליל הראשוני של הלהקה: לו-פיי רועש על גבול הדיסוננס, שיחד עם זאת שמר על אווירה חמימה ואינטימית. הלהקה הוציאה כמה סינגלים ומיני-אלבומים, ביניהם Complex Party Come Along Theories מ-1994, אבל לא הצליחה לפרוץ מעבר לסצינה הזעירה והפרובינציאלית של מודסטו

הרכב הלהקה התרחב ב-1995, עקב הצטרפותם של הקלידן טים דריידן והגיטריסט ג´ים פיירצ´יילד, וכתוצאה מכך חלה התפתחות גם בצליל של גראנדדי, שהפך להיות עשיר ומגוון יותר, וכלל גם שימוש יוצא-דופן בכלים אלקטרוניים פרימיטיביים וצעצועים מוסיקליים שונים. האי.פי. A Pretty Mess by This One Band, שיצא ב-1995 בחברת-התקליטים העצמאית וויל רקורדס, נחשב לאחת ההפתעות הנעימות של השנה בעולם האינדי האמריקאי, ואילו אלבומה המלא הראשון של הלהקה, Under the Western Freeway, זכה עם צאתו ב-1997 לביקורות מצוינות והפך את גראנדדי לאחת מלהקות האינדי הבולטות בארה"ב, לצד הרכבים מבוססים יותר כמו פייבמנט ובילט טו ספיל. הלהקה הופיעה לראשונה ברחבי ארה"ב, ואף השתתפה בכמה מהפסטיבלים הגדולים באנגליה ואירופה, ביניהם פסטיבל רדינג היוקרתי.
ב-1999 הוציאו גראנדדי את The Broken Down Comforter Collection, אוסף שירים שכבר הופיעו בסינגלים המוקדמים של הלהקה, ואת האי.פי. Signal to Snow Ratio, שהדגיש עוד יותר מקודמיו את הנטיות האלקטרוניות של גראנדדי. אלבום-האולפן השני של הלהקה, The Sophtware Slump, יצא בשנת 2000 בחברת-התקליטים V2 והפך לחביב המבקרים.

Categories
מומה

סוניק יות' – מומה

מועתק מכאן

נכתב ע"י זיו פמליה

Sonic Youth ניסתה לאורך כל הקריירה שלה לפרוץ גבולות ולצאת אל מחוץ למסגרות המקובלות. הם עשו זאת לסאונד המקובל והסטנדרטי של להקות רוק, למבנה השירים הקלאסי ולגישה הכללית למוסיקה. למרות הייחודי שלה, שהתאפיין בפידבקים רבים ובדיסוננסים צורמים, הצליחה הלהקה לזכות להערכתם האדירה של אמנים ושל הקהל כאחד, ולהפוך לאחת הלהקות החשובות בשנות ה-80 וה-90.
סוניק יות´ נוסדה בשנת 81´ בניו יורק, על ידי ת´ורסטון מור, לי רונלדו וקים גורדון, חברתו של מור. הלהקה, שפעלה בהשפעת תרבות של רעש (פוסט-פאנק ו-No Wave), ושכללה גם את נגנית הקלידים אן דמאריניס ואת המתופף ריצ´ארד אדסון, הופיעה לראשונה ב"פסטיבל הרעש", בקיץ 81´, אותו עזרה לארגן. מהר מאוד עזבה דמאריניס את הלהקה, ואילו אדסון הוחלף בבוב ברט. את אלבום הבכורה שלהם, Confusion in Sex, הוציאו סוניק יות´ בשנת 83´ בלייבל של גלן ברנקה, מוסיקאי אוונגארד שהיה דמות פעילה בזירת המוסיקה האלטרנטיבית של שנות ה-80. בשנת 84´ חתמה הלהקה בחברת התקליטים האנגליה, "Blast First", ובהמשך השנה היא הוציאה את אלבומה הראשון, Bad Moon Rising. לאחר הוצאת האלבום החליפה הלהקה את המתופף בפעם השניה, הפעם הוחלף ברט בסטיב שלי. בעקבות האלבום החלו חברות התקליטים האמריקאיות להביע התעניינות בלהקה, שחתמה בסופו של דבר על חוזה עם הלייבל הגדול SST. ב-86´ יצא האלבום Evol, שהפך את סוניק יות´ ללהקת קאלט בקרב הצעירים האמריקאיים, ובשנת 87´ יצאSister שזכה גם הוא להצלחה, אך פריצתה הגדולה של הלהקה התרחשה עם צאתו של Daydream Nation. האלבום הכפול יצא בשנת 88´, ונחשב לאחת היצירות הטובות של הלהקה, אולם למרות הצלחתו נכשל הלייבל שלהם מבחינה פיננסית ונאלץ לפשוט את הרגל.
בשנת 90´ חתמו סוניק יות´ על חוזה עם הלייבל הגדול DGC, והוציאו את האלבום Goo. היה זה ראשון אלבומי הלהקה שהתמקם בין 100 הגדולים במצעד האלבומים האמריקאי. בעקבות האלבום הוזמנו חברי הלהקה לחמם את מופעו של ניל יאנג, Ragged Glory. בהמשך הוציאה הלהקה את Dirty, אלבום שהופק על ידי Butch Vig ושזכה להצלחה מסחרית אדירה. האלבום שהביא לידי ביטוי ניסיון של הלהקה לנגן רוק מסורתי יותר ושירים קונבנציונאלים יחסית, זכה להצלחה מסחרית אדירה והניב להיטים גדולים כמו "100%" ו-”Suger Kane". בשנת 94´ הניב שיתוף פעולה בין הלהקה לבין ויג את האלבום Experimental Jet Set, Trash and No Star, שהגיע למקומות הגבוהים ביותר להם זכתה הלהקה במצעדים: למקום העשירי באנגליה ולמקום ה-34 בארה"ב. אז הוציאה הלהקה את האלבום Washing Machine, שזכה לביקורות מצוינות. בשנת 98´ הם הוציאו את A Thousand Leaves ובשנת 2000 יצא NYC Ghosts and Flowers.
סוניק יות´ עסקה לכל אורך הקריירה שלה בפרוייקטים ניסיוניים, בדקה את גבולות הז´אנר על הקהל, ונחשבה ליחידה ומיוחדת גם בזכות העובדה שהמוסיקה שלה כמעט לא הושפעה משיקולים מסחריים. לאחר 20 שנות פעילות נראה היה כי סוניק יות´ הייתה אחת מלהקות הרוק הנחשבות והמשפיעות ביותר בעולם.

Categories
מומה

פר אובו – מומה

מועתק מכאן

נכתב על ידי יוני כדן

באמצע שנות ה-70 החלו לצמוח בבירות הרוק של העולם הרכבי פאנק (Punk) שהתייחסו לרוק כאל מכשיר להבעת רעיונות אמנותיים ומוסיקליים, ולא רק ככלי לקידום רעיונות פוליטיים, תרבותיים או אפילו אופנתיים. זה קרה בערים כמו ניו יורק, לוס אנג´לס ולונדון, ולמרבה ההפתעה גם בקליבלנד, עיר דועכת במרכזה של אוהיו, המככבת בסטטיסטיקה בתור המדינה בעלת שיעור ההתאבדויות הגבוה בארה"ב.

פר אובו, לימים נושאת הדגל של הזירה המקומית, קמה מהריסותיה של להקת Rocket from the Tombs. דייוויד תומס, סולנה האקסצנטרי ומייסדה של הלהקה, הקים אותה במטרה ליצור פרוייקט בלתי קליט ובלתי פופולרי, והוא שבחר עבורה את השם המתוחכם פר אובו, מחווה למחזה הסוריאליסטי "המלך אובו" של אלפרד ז´ארי. אל הפרוייקט המוזר חברו פיטר לפנר, גיטריסט ודמות מפתח בזירה הקליבלנדית, המתופף סקוט קראוס, והקלידן אלן רוונסטין, שהיה בעל הבית של שני האחרונים.
בספטמבר 75´ הוציא ההרכב את הסינגל “30 Seconds Over Tokyo", שנחל הצלחה במושגים מקומיים. אחריו הוציאו פר אובו סינגל נוסף, בשם ”The Final Solution" , שעזר ללהקה להשיג ערב קבוע בבאר מקומי וגם כמה הופעות בניו-יורק. ב-76´ עזב לפנר את הלהקה בשל בעיות הסמים, שהובילו שנה לאחר מכן למותו בטרם עת. את מקומו תפס הבסיסט טוני מיימון (שמאוחר יותר היה חבר גם ב-They Might Be Giants). באחת מהופעות הלהקה בניו-יורק גילה אותם איש השיווק של חברת התקליטים מרקיורי. החברה לא היתה מוכנה להחתים את ההרכב המוזר ונטול הסקס אפיל, אך בעקבות לחצו של איש השיווק, הם הקימו את חברת הבת בלאנק רקורדס במיוחד בשביל פר אובו.
The Modern Dance מ-78´ הציג את הנוסחה המקורית והאופיינית שפיתחו פר אובו, שכללה מצד אחד גיטרות פאנק עוקצניות ומקצבים פשוטים ומדבקים, מצד שני תפקידי קלידים מוזרים, ומעל כולם, את השירה הפרנואידית והבלתי מובנת של דייוויד תומס. האלבום לא זכה להצלחה מסחרית, אבל יחד עם Dub Housing, אלבום ההמשך שלו, הפך The Modern Dance את פר אובו לאחת מהלהקות המשפיעות של התקופה.
New Picnic Time מ-79´ חתם את תקופת הפעילות הראשונה של הלהקה והתחיל סדרה של שינויי הרכב. עם תום הקלטות האלבום, ועם עזיבתו של טום הרמן את הלהקה, שממילא סבלה מחילוקי דעות אמנותיים, החליטה פר אובו להתפרק. אלא שכמה חודשים לאחר מכן, עם הצטרפותו של מאיו תומפסון ( חבר ומנהיג Red Krayola) התאחדה הלהקה מחדש, והוציאה את The Art of Walking. האלבום לא הכיל עדיין חומר ידידותי, אבל כלל רמזים לעתיד הפופי של ההרכב, במיוחד בשירים כמו “Horses” של תומפסון.
הפירוק הבא הגיע בתום כמה שינויי הרכב נוספים ואחרי צאתו של Song of the Bailing Man.
חברי ההרכב ניצלו את הפירוק (הזמני) לעיסוק בפרוייקטים אחרים. קראוס, רוונסטין ומיימון התאחדו ללהקה בשם Home & Garden. תומס הוציא אלבומי סולו, שהאחרון שבהם, Blame the Messenger מ-87´, הכיל שיתוף פעולה עם חברי פר אובו, שנקראו באלבום The Wooden Burdies. משם היה כבר האיחוד בלתי נמנע.
את תוצאות האיחוד ניתן לשמוע ב-The Tenement Year, בו המציאה הלהקה את עצמה מחדש כהרכב פופ אוונגארדי, אך נגיש. באלבומיה הבאים המשיכה הלהקה, שכללה את אריק דרו פלדמן (שעבד עם פרנק בלק וקפטן ביפהארט) במקום רוונסטין, לשכלל את נוסחת הפופ המקורית שלה.
בשנות ה-90 המשיך ההרכב להשתנות, אך לא חדל מלהוציא אלבומים. Story of My Life ו-Raygun Suitcase, שהיו אמורים להיות שירת הברבור של הלהקה, אף זכו להצלחה מסחרית מסוימת. העניין המחודש בלהקה הביא לצאתם של הבוקס-סט (אוסף הארוז בקופסא) המקיף Datapanic in the Year Zero, ואלבום האולפן Pennsylvania שיצא ב-98´.