Categories
Uncategorized

פט שופ בויז – מומה

Pet Shop Boys

חברי הלהקה: ניל טננט – מפיק, כריסטופר לואו – קלידים,מפיק

באפריל 1985, בתחילת דרכם של הפט שופ בויז, כשרק הוחתמו על חוזה בחברת תקליטים, החליט ניל טננט לעזוב את עבודתו כעיתונאי במגזין הפופ "Smash Hits " בו עבד. בגיליון הבא של "סמאש היטס " נפרדו מטננט חבריו לעיתון והתנבאו שבתוך זמן קצר יעלם הצמד בפח הזבל גדוש הכישלונות הנשכחים של עולם הפופ, ושניל יחזור ויבקש את עבודתו בחזרה. לאחר כ-15 שנים של הצלחה מתמשכת ושל מכירת מיליוני אלבומים וסינגלים ברחבי העולם, נשמעת נבואת הזעם של ה- "סמאש היטס " כאחת הבדיחות הטובות ביותר שסופרו אי פעם בעולם הפופ.

בראיון שנערך עימו השווה ניל טננט את ההרגשה שמלווה הוצאת שיר שמגיע למקום הראשון במצעד לשתיית כוס תה. ובאמת נראה היה כי שירי הפופ המושלמים של הפט שופ בויז, כובשים את עולם המצעדים במשך שני עשורים בקלות רבה. יכולתו של הצמד לכתוב מלודיות מרגשות אך קליטות, הטקסטים האירוניים והמוקפדים שחיברו והעיבודים הדאנסיים, העליזים והמושקעים שהעניקו לשיריהם, הפכו את הפט שופ בויז למכונת להיטים משומנת היטב. המוסיקה של הצמד התאפיינה לאורך כל שנות פעילותם בפופיות נוצצת וקאמפית, בעלת פן נוצץ שלקוח ממועדוני הגייז, עולם שאתו מזוהה הצמד לחלוטין.
סיפורם של הפט שופ בויז התחיל באוגוסט 1981, בפגישה מקרית בין ניל פרנסיס טננט וכריסטופר שון לואו, בחנות למוצרי אלקטרוניקה בלונדון. לאחר שיחה לבבית גילו השניים שהם חולקים טעם מוסיקלי משותף וחיבה משותפת לסינתיסייזרים. בעיקר ניכרה אצל שניהם האהבה לפופ ולמוסיקת דאנס. טננט, בעל תואר ראשון בהיסטוריה, עבד לפני כן תקופה מסויימת בחברת הקומיקס Marvel ובהוצאות ספרים, והספיק גם להצטרף לצוות הכותבים של מגזין הפופ-נעורים "סמאש היטס ". לואו, בוגר אוניברסיטת ליברפול בארכיטקטורה, התמחה במשך שנתיים במשרד ארכיטקטים לונדוני, עד שהפגישה עם טננט הובילה אותו לקריירה אחרת לחלוטין. השניים החליטו לעבוד ביחד על מוסיקה משלהם. הם קראו לצמד שהקימו פט שופ בויז, לכבוד כמה חברים משותפים שעבדו בחנות של חיות מחמד. בנוסף היווה השם גם מעין מחווה לשמות הרכבי ההיפ-הופ האמריקאיים באותה תקופה, במחשבה כי השם נשמע כמו שם של להקת ראפ בריטית.
לאחר שנתיים של עבודה משותפת נשלח טננט באוגוסט 83' לניו-יורק, מטעם "סמאש היטס ", כדי לראיין את להקת Police. טננט ניצל את הביקור כדי להפגש עם המפיק הניו-יורקי בובי אורלנדו (או בכינויו, Bobby O), שהיה אחראי על הפקתם של קטעים רבים בסגנון הניו-אנרג'י החדש, שהיה הסגנון המועדף על הצמד באותה התקופה. טננט נפגש עם בובי או לארוחה צנועה של צ'יזבורגר ועוגת גזר והחמיא לו על המוסיקה שאותה הפיק. בובי או המוחמא הציע לטננט להפיק שיר עבור הצמד, והגרסה הראשונה של "West End Girls" הוקלטה. השיר הפך ללהיט מועדונים גדול בלוס-אנג'לס ובסאן-פרנסיסקו, וזכה להצלחה גם בצרפת ובבלגיה.
במרץ 85' הוחתם הצמד על חוזה הקלטות עם חברת התקליטים הבריטית "Parlophone ". הפט שופ בויז היו קשורים עדיין בזכויות חוזיות לבובי אורלנדו, אך לאחר משא ומתן ממושך החליט בובי או לוותר על זכויותיו בעבור אחוזים ממכירות עתידיות של הצמד. באוגוסט אותה שנה הקליט הצמד את שירו "West End Girls" מחדש, עם המפיק סטיבן הייג. השיר, ששוחרר באוקטובר, נכנס היישר למקום הראשון במצעד הבריטי. בהמשך הגיע השיר למקום הראשון גם במצעדים של ארצות הברית, קנדה, פינלנד, הונג קונג, אירלנד, ניו זילנד, נורבגיה וישראל. בעקבות הסינגל המצליח יצא במרץ 86' אלבום הבכורה של הצמד, Please, שכלל גם את הלהיטים "Opportunities " ו- "Suburbia ".
ביוני 87' הוציאו הפט שופ בויז סינגל חדש בשם "It's A Sin", שנחת גם הוא היישר במקום הראשון במצעד הבריטי. השיר, שנכתב על החינוך הקתולי לו זכה טננט, זכה לתגובות חריפות מצד גורמים דתיים בבריטניה, מה שלא הזיק לקידום המכירות שלו. בספטמבר אותה שנה יצא אלבומם השני של הפט שופ בויז, Actually. האלבום כלל את הלהיט "What Have I Done To Deserve This ", דואט עם דסטי ספרינגפילד, זמרת העבר ואיקונת הגייז שיצאה מגימלאות למען הפט שופ בויז.
הצמד החליט ללוות את העבודה על אלבומם הבא בסרט קצר. "It Couldn't Happen Here" התנפח במהירות לסרט באורח מלא, שבו השתתפו, נוסף על הצמד, שחקנים נוספים רבים. הסרט, שיצא ביולי 88', זכה לביקורות פושרות בלבד, ובאוקטובר אותה שנה יצא אלבומה השלישי של הלהקה, Introspective, שכלל את גירסת הכיסוי לשירו של אלביס פרסלי, "Always On My Mind ". הסינגל, בגירסה שונה מעט, הגיע למקום הראשון במצעד.
ביוני 89' יצאו הפט שופ בויז לסיבוב ההופעות העולמי הראשון שלהם. כמו המוסיקה של הצמד גם ההופעות ניחנו בתיאטרליות, מוחצנות וראוותניות. על ההפקה מונה במאי הסרטים הבריטי דרק ג'רמן שביים בין השאר את "אדוארד השני", "הגן" ו"קרוואג'יו". ג'רמן הכין עבור הצמד הפקה ענקית, שכללה ארבעה זמרי/זמרות רקע, שישה רקדנים, נגנים אורחים, תלבושות מפוארות וסרטים שהוקרנו על מסכים מאחורי הצמד. באותה שנה חבר טננט ללהקת אלקטרוניק (שהורכבה מחברי להקות ניו-אורדר והסמית'ס) בסינגל "Getting Away With It ".
בנובמבר 91' הוציאו הפט שופ בויז את Discography, אוסף של סינגלים שנאספו מתוך חמשת האלבומים שהוציאו עד אז. עם האוסף יצאה גם קלטת וידיאו, "Videography", שהכילה את מיטב הקליפים שליוו את להיטי הלהקה.
ב-92' היה הצמד מעורב בעבודה על פסקול הסרט "משחק הדמעות", של הבמאי ניל ג'ורדן. לאחר שצפו בקטעים ראשוניים מהסרט, הציעו טננט ולואו לג'ורדן להוציא את הפסקול בחברת התקליטים הפרטית שלהם, "Spaghetti Records ". במסגרת הפסקול הוצע לפט שופ בויז לעבוד עם הזמר בוי ג'ורג' על גרסה מחודשת ל-"The Crying Game", להיט משנות ה-60 של הזמר דייב ברי. הסינגל, שהיה שיר הנושא של הסרט, הפך יחד אתו ללהיט ענק באנגליה, בארצות הברית ובשאר העולם.
עד סוף שנות ה-90 המשיכו הפט שופ בויז להוציא אלבומים ולקצור להיטים. האלבום Very מ-93' כלל את הלהיט האדיר "Go West", חידוש לשיר ישן של ה- Village People, והאלבום Bilingual, בעל הגוון הלטינו-ברזילאי, שיצא ב-96', כלל את הלהיט "Se a Vida e". את הצליל הלטיני שאבו הפט שופ בויז מאלבומים שהביא איתו טננט מברזיל.
Nightlife, אלבומם האחרון של הפט שופ בויז עד כה, שיצא בשנת 1999, הופק בשיתוף עם מיטב הכוחות של עולם הדאנס, בינהם רולו מ- Faithless, דייוויד מוראלס וקרייג ארמסטרונג. ביוני 2000 הגיעו הפט שופ בויס לישראל ונתנו שתי הופעות במסגרת פסטיבל ישראל.
באחד באפריל 2002 הוציאו הפט שופ בויז אלבום חדש בשם Release. למרות הנוכחות הרבה של גיטרות באלבום זה (בזכות האורח המיוחד באלבום, ג'וני מאר), הבויז טענו כי זה אינו אלבום רוק, וכי בניגוד ללהקות אלקטרוניות כמו קראפטוורק ודפש מוד, הם לא הגבילו עצמם לסינתיסייזרים, ותמיד השתמשו בכל כלי נגינה שהזדמן לידיהם. הסינגלים מן האלבום, "Home And Dry", ו-"I Get Along", לא הצליחו לצלוח את עשרת הגדולים במצעד הבריטי. בשנת 2003 הוציאו הפט שופ בויז את האוסף Disco 3, ובו עיבודים דאנסיים ללהיטיהם. בהמשך השנה, על פי מיטב המסורת של כריסמס, הוציאו את אוסף הלהיטים Pop Art. האוסף כלל את הסינגל "Miracles", שנכתב והופק בשיתוף אדם אף. השיר נכנס למקום העשירי במצעד. בשנת 2005 הוציא הצמד פרויקט שאפתני – פסקול חדש לסרט "Battleship Potemkin", שביים סרגיי איזנשטיין ב-1925 ושהפך לקלאסיקה קולנועית. הסרט כולל סצינה בה נופלת עגלת תינוקות במורד גרם מדרגות ארוך ותלול – סצינה שזכתה לאינספור חיקויים והצדעות (המפורסמת שבהן בסרט "הבלתי משוחדים" של בריאן דה פלאמה). היצירה של הפט שופ בויז אורכת שעה ורבע המחולקות ל-15 קטעים, והיא בוצעה בבכורה בלונדון בשנת 2004 לצד התזמורת הסימפונית של דרזנר, גרמניה. בשנת 2006 חזר הצמד באלבום אולפן חדש בשם Fundamental. מן האלבום יצא הסינגל הדאנסי "I'm With Stupid".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *