Categories
Uncategorized

בלינק 182 – מומה

Blink 182

חברי הלהקה: תום דה-לונג – גיטרה,זמר, טראוויס בארקר – תופים, סקוט ריינור – תופים, מארק הופוס – בס,זמר

חברי בלינק 182 (ובקיצור "בלינק") נהנים לספר שהם נפגשו לראשונה בטיול קמפינג של אגודת האורולוגים הצעירים של אמריקה. כשישבו סביב המדורה, כך הם טוענים, הבינו השלושה כי יש להם הרבה מהמשותף: שלושתם אוהבים שירים על בנות, על חברים ועל שלשול כרוני. לאחר חלטורה קצרה בתור "אל קוואטרו והקייג'נז" – להקת מריאצ'י שהופיעה בעיקר בחתונות, ימי הולדת ובריתות, הם נטשו את הסומבררו והתחברו למגברים, בשאיפה לפזר שמחה והומור שירותים בכל רחבי העולם. אלא שהסיפור האמיתי שונה במקצת, והוא החל בסן-דייגו, בקיץ 1991.

כשמארק הופוס סיים תיכון ועבר לסן-דייגו, הכירה לו אחותו הפאנקיסטית, שידעה שאחיה רוצה להקים להקה, את טום דה-לונג (אז בן 14), שעבד באתר בנייה במקביל ללימודיו. כשדה-לונג סיים תיכון, החליט מארק לעזוב את הקולג' והשניים, שיצרו קשר מיידי – אותו הומור, אותם שירים, אותו להט לסקייטבורדים – החליטו להקים להקה. הם צירפו את המתופף סקוט ריינור, והשלושה, שקראו לעצמם בלינק, החלו להופיע במועדונים באזור סן-דייגו. ההופעות האלה נודעו לשימצה בזכות ההשתתפות הפעילה שדרשו חברי הלהקה מהקהל – לרוב זה כלל "תחרות חולצה רטובה" לבנות ו"תחרות מכנסיים רטובים" לבנים.
ב- 1994 הוציאו בלינק קלטת דוגמה בשם Buddha בלייבל הקטנטן "קונג-פו" (הקלטת יצאה מאוחר יותר יצאה בהוצאה מחודשת על גבי דיסק). למרות שלא זכו להצלחה מסחרית המשיכו חברי בלינק להופיע במועדוני פאנק (Punk) ברחבי קליפורניה, והלהקה החלה לצבור קהל אוהדים קבוע. לאחר כשנה שמו אליהם לב אנשי הלייבל "Cargo/ Grilled Cheese ", שהחתימו אותם על חוזה לאלבום אחד. ב-1995 הוציאה הלהקה את האלבום Cheshire Cat. האלבום כשלעצמו היה פושר אמנותית, אבל הלהקה החלה לצבור קהל מעריצים ופופלריות, ונחשבה לאחת ההופעות הטובות בעיר.
באופן מפתיע זכתה הלהקה לחשיפה אדירה ואהדה דווקא ביבשת אוסטרליה. חברת התקליטים MCA, שהתרשמה מההצלחה שקצרה להקת הפאנק האנונימית באוסטרליה, החתימה ב- 1996 את "הגרין דיי הבאה" על חוזה הקלטות. לאחר שינוי שם הלהקה לבלינק 182 (בלינק, הסתבר אז, כבר היה שמה של להקה אירית, שאיימה בתביעה), יצא ב-1997 אלבומם הראשון בחברת תקליטים גדולה: Dude Ranch. האלבום הגיע לפלטינה באוסטרליה ולזהב בקנדה ובארה"ב. בזכות השמעות רבות בתחנות רדיו אלטרנטיביות ברחבי ארה"ב זכתה בלינק בהכרה ציבורית זהה לזו שקיבלה באוסטרליה, ושנת 1998 סומנה כשנת הפריצה: הלהקה החלה להופיע בפסטיבלי רוק אמריקאיים חשובים, כמו "Warped Tour " ויצאה לסיבובי הופעות. בתום שנה של הופעות חזרו חברי הלהקה הביתה לסן-דייגו בינואר 1999 להקליט אלבום נוסף. לאחר שחזרו עזב המתופף סקוט ריינור את הלהקה והוחלף בטראוויס בארקר.
Enema of the State ("חוקן המדינה", משחק מילים על "אויב המדינה") יצא ביוני 1999. האלבום, שהיה עמוס בטקסטים ילדותיים, שטופי הורמונים, ובדיחות מפגרות של חברי הלהקה (על העטיפה מצולמת כוכבת הפורנו ג'נין במדי אחות), זינק במצעדי המכירות ברחבי העולם. על-מנת לחזק את מעמדם כפאנקיסטים חתרניים תיעד הקליפ הראשון שלהם, שליווה את השיר "What's My Age Again ", את חברי הלהקה רצים ערומים ברחובות סן-דייגו. אין צורך לציין שהקליפ והשיר זינקו במצעדים. גם המיני-שערוריה שחשף לא אחר מאשר האוורד סטרן – שטען כי "פלייבוי" ביקשו מהלהקה תמונות עירום של מעריצות (במהלך הופעותיהם היו מבקשים חברי הלהקה מהבחורות להוריד חולצות וחזיות), נעלמה כלא היתה לאחר הכחשות נחרצות מצד הלהקה ו"פלייבוי".
כשהחליטו בלינק לצלם קליפ שני, הפעם לשירם "All The Small Things ", הם בחרו להביע את סלידתם מתופעת קריסטינה-בריטני-בקסטריט ודומיהם, בקליפ פארודי ששואב ישירות מהקליפים של אמנים אלה. הטייק-אוף המוצלח שודר ללא הפסקה ב-MTV. בקיץ 2000 הופיעה הלהקה בפסטיבלי הרוק החשובים ביותר ברחבי אירופה ובאוסטרליה, מול קהל של מאות אלפים.
חברי הלהקה לא הסתפקו בהצלחה המוסיקלית שלהם, ותרמו מכשרונם גם לתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. הם נתנו הופעת אורח בסרט "אמריקן פאי" (בו מככבת הלהקה גם בפסקול), חידשו את "Dead Man's Curve" (של ג'אן אנד דין) עבור מיני סדרת טלוויזיה אמריקאית (שגם בה הם מופיעים) ועוד ידם נטויה.
בסתיו 2000 הוציאה הלהקה אלבום בהופעה חיה שנקרא על-שם סיבוב ההופעות האמריקאי שלה באותה שנה: The Enema Strikes Back – The Mark, Tom & Travis Show. באלבום ניתן ליהנות מהבדיחות ששילבו בלינק בין שיר לשיר. בסוף הדיסק, לכל מי שעדיין לא קיבל את מנת בדיחות הפיפי-קקי היומית שלו, יש עוד כמה דקות של בונוס טראקס – רק בדיחות, בלי שירים. ככה, דרך אגב, הם אוהבים את זה, או כמו שהם בעצמם אומרים: באנו לכאן לדבר ולספר בדיחות גסות. השירים זה סתם מטרד. ביוני 2001 נכנס אלבומם של הבלינק, Take Off Your Pants and Jacket היישר למקום הראשון במצעד האלבומים בארה"ב.
בנובמבר 2003 יצא אלבומם הבא, שנקרא כשם הלהקה. הסינגל הראשון מן האלבום נקרא "Feeling This". ב-2004 הוציאה הלהקה את הסינגל הבא, "Miss You". באלבום התארח רוברט סמית', מנהיג להקת הקיור. בפברואר 2005 יצאה הודעה רשמית מטעם הלהקה, כי חבריה מפסיקים את פעילות בלינק 182 ומתפנים לעיסוקים צידיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *